היה לראשונה צרה. ע''כ דמשובשת הגי' דהרי אי אפשר לו לכנוס הצרה של הראשונה ולקיימה ג''כ אלא דגרסינן כמו לעיל הל' א' הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה כו' היה לשניה צרה כונס את הצרה דמבית אחרת היא ומקיים אשתו היא הראשונה כדאמר לקמיה דמותר אדם באחות כו' וכן באחות צרת יבמתו כו' וכולה כדפרישית לעיל:

מתה הראשונה ע''ד כו'. כלומר אפי' לרבנן נמי מותר בשניה דאין זיקה לאחר מיתה דלא תימא דאע''ג דפקע איסור אחות אשה הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם קמ''ל והא דאמרינן כן לר' לעזר בריש פירקין לר' לעזר דמתני' היא וכאשר ציינתי שם והאי ר' לעזר אמורא הוא:

וע''ד דר''א אינה ביאת ערוה. בשניה אם לא בעל עדיין לראשונה דלא אלימא זיקה:

בא יבם על השניה ע''ד דרבנן ביאת ערוה. דיש זיקה וכערוה היא:

על דעתיה דר' לעזר קידושין תלויין. בספק דלכשיבעול הראשונה אז השניה פטורה ותופסין בה הקידושין:

וקאמר הש''ס דעל דעתין דרבנן. דלעיל ואליבא דר''ש דיש זיקה והשניה פטורה ואסורה על היבם קידושין גמורין הן ותופסין בה:

והוא שעבר ובעל. כלומר דרבי לעזר פליג ואליבא דר''ש דס''ל דלא אלימא זיקה לשוויה ככנוסה אלא דוקא שעבר ובעל את הראשונה דאז השניה פטורה ומותרת לשוק בלא חליצה ולרבנן דמתני' לעולם חולצת:

תמן אמרין. בבבל אומרים הטעם לדברי ר''ש דס''ל דאין זיקה כו' כלומר אין זיקה אחר הזיקה לאחר שנפלה הראשונה שוב אין זיקת השניה אוסרתה ובדנפלו זא''ז והשניה פטורה קאמר וכר' הושעיא דלעיל אלא דלדידיה אפי' לפי הטעם שלא עלת כו' השניה לבדה פטורה וכרבי מנא:

אר''ח קומי רבי מנא ופליגא. כלומר דהש''ס קאמר לה דמה דאמר רבי חנינא לפני רבי מנא לקמיה פליגא על בני חבורה דאמר לו ולמה רבי שמעון פוטר בשניה והשיבו שלא עלת כו' דאלמא אפילו לטעם זה דוקא השניה פטורה. ונראה דבני חבורה ורבי מנא פליגא באוקימתא דמתניתין דלבני חבורה מיירי שנפלו שתיהן כאחת וא''כ שתיהן פטורות וכדמפרש טעמא התם לר''ש דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהן ולר' מנא מיירי שנפלו בזה אחר זה וא''כ זיקת הראשונה ככנוסה שוויי' ואפי' לטעם שלא עלת כו' אינה אוסרת על הראשונה וכן מחלק בבלי שם. א''נ י''ל דגרסינן בדברי ר''ח ולמה ר''ש פוטר את שתיהן כו' ובעיקר הדין פליגי לר''ש ואפי' לטעם שלא עלת' כו':

שלא עלת כו'. כלומר אמאי דאמר לר''ש דוקא השניה פטורה מקשה וכי עלה על דעת שיקנה אדם ב' אחיות כאחת וא''כ שתיהן פטורות הן:

חבורה היתה מקשה. מפי בני החבורה נזרקה קושיא זו:

גמ' כך פירשה רבי הושעיה. דר''ש פוטר את השניה קאמר וטעמא דכיון דשמיע לן לר''ש דסבר זיקה ככנוסה דמיא דאמר לעיל בפ''ב הל' ב' גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין כו' דמייבם לאיזו מהן שירצה ור' הושעיה אזיל לשיטתיה דאמר שם בבלי י''ח דחלוק היה ר''ש אפי' בנולד ולבסוף ייבם דסבר דיש זיקה וזיקה ככנוסה היא וכשנפלה לפני אח השני קודם לידתו של זה ונזקקה לו לשני אלימא ההיא זיקה לשוויה ככנוסה והוי ליה כיבם ולבסוף נולד והילכך במתני' דהכא אמרינן נמי כיון דנפלה הראשונה זיקתה ככנוסה משווי לה והשני' פטורה משום אחות אשה ותו לא אסרה אקמיית' ומותרת הראשונה להתייבם. והכי אמר רב עמרם שם לר''ש ואליבא דר' אושעיא:

היך עבידא קידש כו'. כלומר איך הדין אם קידש אחד השניה לדידהו:

גמ' ב''ש אומרים כרבי לעזר בן ערך. דאמר לעיל ריש פ''ב דהמאמר קונה קנין גמור והילכך הלז תצא משום אחות אשה:

ופריך אין כרבי לעזר. סברי א''כ אם גירש כו' לא תהא תו צריכה חליצה ממנו דהא כאשתו הויא:

ואמר רבי הילא כו'. כלומר אלמה אמר רבי הילא דמודיי ב''ש דאעפ''י כן צריכה חליצה אחר הגט לאפקועי זיקתה וכדפרישית במתני' לב''ה. וכדאמר רבי אלעזר בבלי כ''ט דמאמר לב''ש אינו קונה אלא לדחות בצרה אבל אי בעי לאפוקה קודם שכנסה לא סגי לה בגיטא:

אלא כר''ש. סברי ב''ש דמספקא ליה אם המאמר קונה או לא כדאמרינן בפ''ב שם:

אי כר''ש. סברי אכתי קשה דמה נפשך אם מאמר קונה הא אין אחריו כלום ואמאי מיבעיא חליצה:

ואם לא קנה מאמר. כלומר דלהכי בעיא נמי חליצה דילמא לא קנה מאמר א''כ למה לי אשתו עמו והלז כו' כלומר היך שייך למימר הכי דהא מדקתני תצא משום אחות אשה משמע משעת מאמר תצא הלזו ואפי' בלא חליצה ואעפ''י שלא כנס דסתמא אעשה בה מאמר קתני ועוד דקתני אשתו עמו דאלמא הופקעה זיקת השני' לגמרי ויכול הוא לכנוס לבעלת המאמר ואמאי שמא לא קנה מאמר וזיקת שתיהן עדיין קיימת:

שמא. הא דאמר דב''ש כר''ש היינו מאמר לב''ש כזיקה לר''ש דקונה ומשייר הוא וכדמפרש ואזיל:

על דעתין דרבנן דתמן. כלומר כמו דאמרינן לעיל פ''ב סוף הל' ב' אליבא דרבנן דהתם דסברי דהמאמר קונה ומשייר במקצת וכן נמי אליבא דר''ש דהזיקה בלא מאמר קונה מקצת ומשייר במקצת וכדפרישית שם אליבא דברייתא דרבי זעירא:

ר''ש אומר אין זיקה כו'. כלומר דהשתא מסיק למילתיה כמו דלר''ש אמרינן שם דהזיקה קונה ומשיירת ושמעינן ליה לר''ש דאמר נמי דאין זיקה נופלת למקום זיקה במתני' דלעיל דאם נפלו זו אחר זו אין זיקת השניה כלום לאסור על הראשונה כן נמי אמרי' לב''ש הכא דאין זיקה נופלת למקום מאמר והילכך תצא הלזו משום אחות אשה ואע''ג דהמאמר משייר במקצת הוא דלא אמרינן זה אלא לענין דלא תסגי לה בגיטא אבל אם רצה לכונסה אין זיקת השניה אוסרתה וכמו דלר''ש אין זיקה אחר הזיקה ואעפ''י שהזיקה משיירת היא וטעמא כדאמרינן בבלי שם אליבא דרב אשי דמתני הכא אליבא דב''ש דהמאמר דוחה ומשייר הוא ומתניתין דקתני תצא משום אחות אשה דיבמה דחזי' לכולהו חזיא למקצתה כגון ב' יבמות הבאות מבית א' דבשעת נפילה כל א' ראויה ליבום ולחליצה והילכך אמרינן בה כי עבד מאמר בתרא לא מיפטרא אידך בלא חליצה. וכן במתני' בריש פירקין דקתני לב''ש יקיימו הואיל ובשעת נפילה כל א' ראויה לכל מילי דיבום מן התורה דהרי איסור אחות זקוקה מדרבנן היא חזיא נמי למקצתה כלומר דאלימא זיקתה לאצרוכה חליצה אבל יבמה דלא חזיא לכולהו מילי בשעת נפילה כגון האי דב''ש במתניתין דהכא דכיון דעבד מאמר בראשונה עד שלא נפלה לפניו השניה מדחיא שניה דבר תורה מן היבום וכדדריש הכא לעיל בריש פ''ב דהמאמר קונה ד''ת אלא שאינו גומר הילכך לא חזיא למקצתה דלא אמרינן בה דמזיקתה תיבעי חליצה אלא מאמר הראשונה דוחה אותה לגמרי. וזה מסתייע לפי' התוספות והרשב''א ז''ל שפירשו כן והקשו שם על פירש''י בד''ה אלא יבמה דחזיא כו' וע''ש אלא דהמסקנא לבית שמאי דדוחה ומשייר הוא וכדמשמע הכא:

אשתו עמו. דמאמר ככנוסה היא לב''ש וכי נפלה אחותה לא מיתסרא ההיא משום אחות זקוקתו ובגמ' פריך עלה:

והלז תצא. אף מן החליצה משום אחות אשה:

מוציא את אשתו בגט. דסברי ב''ה דלא אלים מאמר לשוויה ככנוסה וזו אוסרתה משום אחות זקוקה וצריכה גט למאמר דהוי קידושין במקצת וחליצה לזיקתה דהואיל והמאמר לאו קידושי גמורין נינהו וברישא יהיב לה גיטא והדר חליץ לה וחסר כאן במתניתין ובחליצה וכן הוא בנוסחת הבבלי:

מתני' וא' מופנה. שאין לו אשה והה''ד אם היה נשוי נכרית אלא לאשמועינן דאין צריך שיהי' נשוי דבמופנה סגי ליה דאלו במתניתין דלקמן לא סגי במופנה אלא צריך שיהיה נשוי נכרית. נ''י:

והכא את אמר. גבי מתני' דנכריות דשתיהן מותרות לר''ש דקאמר מייבם לאיזו מהן שירצה ואמאי כיון דזיקה קנוי' במקצת היא ונמצאת שיש על כל אחת מקצת זיקת ב' יבמין. ועלה הוא דשייך ג''כ לתרץ כדלעיל דהתם זיקת יבם א' היא והכא זיקת ב' יבמין הן:

אין את בעי מקשייא. ואם אתה רוצה להקשית על דברי ר''ש תקשה על ההיא ברייתא דלעיל פ''ב הל' ב' דאר''ז כו' דשתיהן אסורות לדברי ר''ש וע''ז תקשה מחלפא שיטתיה דר''ש דתמן כו'. וכאשר פירשתי שם מהמסקנא דההיא ברייתא דהטעם לר''ש דזיקה לדידיה כמאמר לרבנן הוא דקנוי' ומשויירת היא והילכך שתיהן אסורות והתם נמי נכריות הן:

מה איכפלון כו'. כלומר דהקושי' מעיקרא ליתא דמה שייך להקשות מן אחיות דהכא לנכריות דשאני גבי אחיות דזיקה מחשבא לה כאחות אשה ולפיכך השניה פטורה:

ואין זיקה נופלת למקום זיקה גרסינן. כלומר דאין זיקה של השניה חלה על זיקה מהראשונה ולאסרה. וכה''ג מחלק בבלי שם על מתני' דהתם בשני אחין היא וזיקת יבם א' היא וכן הכא:

ברם הכא. אבל הכא במתניתין זיקת יבם א' הוא דהשני אחין מתו ונופלות לפני הג' וכשנפלה הראשונה זיקתה ככנוסה היא דאלימא זיקת יבם א':

עד אנן תמן. בעוד שהיינו בבבל הייתי שומע טעם ותירוץ לזה דהתם זיקת ב' יבמין ואינה זיקה כלומר אין זיקה חשובה ככנוסה ולפיכך זיקה נופלת למקום זיקה. זיקתה לשני שעשה בה מאמר נופלת וחלה על זיקתה מהראשון ונמצא שיש עליה זיקת ב' יבמין:

והכא הוא אומר אכין. בתמיה דפשיטא ליה דיש זיקה וככנוסה היא:

מחלפא שיטתיה דר''ש דתמן הוא אומר. לקמן הל' י' שלשה אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד ועשה בה השני מאמר ומת דקאמרי רבנן דחולצות ולא מתייבמות מפני שיש עליה זיקת ב' יבמין ורבי שמעון אומר דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמספקא לי' לר''ש דילמא יש זיקה והוו שתי יבמות מבית א' ולא מתייבמות וחדא נמי לא מיפטרא ביבום חבירתה דדילמא אין זיקה ככנוסה והוו להו שתי יבמות הבאית משני בתים: